והנה חלף לו עוד שבוע ואני כבר כמעט מתרגלת למקום הזה.אני גם מתחילה להבין שאני פה כדי להישאר לתקופה לא ברורה עד שהמשפחה שלי תגיע.
ובכל זאת יש פה כמה דברים שהייתי מסתדרת טוב יותר בלעדיהם.
אין ספק שהכלב הוא הבעיה העיקרית שיש לי עם המקום הזה.
מסתבר שקוראים לו אוליב ושהוא בעצם היא.
כלבה!
מציקה ובלתי נסבלת!
כשהיא מנסה להתקרב אליי זה מלחיץ.
אני מרגישה כאילו עוד רגע היא טורפת אותי ומשתעלת כדור פרווה שחור החוצה.
אני מגיבה מיד, רוטנת-רושפת-שולפת, בדרך כלל בשלב הזה השותפה מתערבת, למזלה..... כלבה!
והכי חוצפה! היא אוכלת לי את האוכל! הכלבה!
נדמה שהשותפה מפנקת אותי באוכל מיוחד כדי שלא אעשה צרות, אז החיות האחרות מקנאות.
לפחות הפרינססה לא גונבת לי מהאוכל.
בכלל, אני לא מבינה מה הקטע שלה?
היא כמעט לא נמצאת פה. כל היום בחוץ עושה מי יודע מה עם מי יודע מי....... פרחחית.
השותפה מתה עליה. אפשר לחשוב... סתם עוד חתולת רחוב.
היא מגיעה לבית כמה פעמים ביום לאכול, להתלטף ולהתנקות.
נכנסת דרך המרפסת כמו שודד וישר מתחילה לנאום כמה היא רעבה וכמה החיים לא הוגנים.
היא חברה טובה של אוליב שזו כבר סיבה לחשוד בה. היא אפילו יוצאת איתה ועם השותפה לטיולים.
מה היא חושבת שהיא? על מי היא מנסה לעבוד?
היא לא יודעת שאנחנו החתולים לא אמורים לעשות שום דבר מעבר ללאכול, לישון ולהתלונן?
הבעיה היא שהיא הרגילה את השותפה לציפיות לא הגיוניות מכל החתולים...
ואז אני נדפקת!
אבל אני כבר מצאתי את השיטה. קלטתי שהשותפה לא יכולה לסבול את הקול שלי, אז בכל פעם שאני רוצה משהו אני מיד מתחילה ליילל.
זה פשוט עובד!
היא כבר לא מעיזה לתת לי אוכל יבש ומבאס- ישר לרטוב.
ככה זה גם כשהיא באה לישון בלילה:
אני רוצה להיכנס מתחת לשמיכה- אני מייללת,
אני רוצה לצאת- אני מיילללללללת!
זה פשוט עובד!
המיטה שלה נמצאת באוויר כך שהכלבה לא יכולה להגיע, אז הקמתי לעצמי שם מחנה.
אני נמצאת שם רוב היום. לפי הריח, נראה לי שפעם החתולה היתה גם באה לפה הרבה, אבל היא לא מעיזה לפלוש מאז הכיבוש שלי.
רשומות
תגובה 1:
אינפוק !!
הוסף רשומת תגובה